יואב אלון

זה עתה חלפה שנה מאז התחלתי ללמוד בעוצמה למאמנים.
זה בוודאי ישמע מליצי או מנופח אבל זו ללא ספק אחת השנים המשמעותיות בחיי (אם לא ה..). הלימודים עצמם בנויים כתהליך אימוני: הסתכלות על המצוי – מי אני מה הם ההרגלים שלי מה חוסם אותי ומה מקדם אותי, מה הרצוי שלי – לאן אני רוצה להגיע, מהם החלומות שלי, ואז התהליך – יציאה לדרך, לעשייה אימונית.
במקביל ללימודים פגשתי את העוצמה האדירה שיש לסדנאות השונות – המפגש החוויתי עם מי שאני, מה החולשות שלי ומה החוזקות שלי – והיציאה מכל סדנא כשאני מחוזק יותר ויותר. אני יכול להסתכל אחורה ולראות את השפה החדשה שרכשתי ואת הכלים שהיום מלווים אותי בכל דבר שאני עושה.
זה הרבה מעבר ללימוד מקצוע או עיסוק, השפה האימונית באה לידי ביטוי בכל דבר ובכל מקום – בזוגיות, עם הילדים, בעבודה ובעצם בכל מקום ובכל זמן.
ולבסוף להיות מאמן – וואו – לראות את האדם שמולך עושה קפיצה נחשונית בחייו, פתאום נדלק בו אור שהיה כבוי זמן רב. זוג שלמד להבין את כוחה של תקשורת ואיך הפרשנויות, הברור והמובן מאליו יוצרות נתק והורסות כל חלקה טובה בזוגיות. משפחה שלמדה להבין איך התנהלות כלכלית נכונה משנה את חייהם מן הקצה אל הקצה, ולא רק כי אין מינוס, זה בעיקר בגלל הפלוס….הרגשי.